לה בוהמה - המדריך לבוהמיין מתחיל

שיער סתור, פריטי ביגוד מעור, תחרות, תיקי קרושה וכובעי לבד רחבי שוליים

אלו רק חלק מהמאפיינים של הטיפוס הבוהמייני האותנטי.

"הסיגנון הבוהמייני, אשר מזוהה בעיקר עם אמנים ואנשי רוח, "נוצר" או יותר נכון "קרה"

מתוך צורך להביא ליד ביטוי סגנון אינדיווידואליסטי שאינו הולך בתלם ומבטא

ייחודיות וחתירה נגד מוסכמות.

המילה או הכינוי בוהמיינים הודבקו לסגנון זה, בעקבות החלטתו של זיגמונד מלך בוהמייה

להנפיק "פספורטים" אישורי מעבר לצוענים שבארצו, כדי שיוכלו לצאת לסחור ברחבי

אירופה, ואלו נקראו בוהמיינים שם שציין את מקורם.

בעולם העיצוב, עבר הסגנון לא מעט תקופות והשפעות, תחילתו עם נדידת הצוענים

"ברחבי אירופה, בקרונות הצבעוניים שלהם, אשר לכאורה היו נטולי סגנון, אך בעלי "סגנון צועני

מובהק, בו ערב רב של צבעים, דוגמאות וחומרים. כל קרון היה עולם ומלואו וסיפר

את סיפורם של דייריו ותרבותם.

לנדידת הצוענים ברחבי אירופה הייתה השפעה רבה בעיקר בכל מה שקשור לטקסטיל,

בדים עשירים צבעוניים ועתירי דוגמאות, פתחו עולם חדש לאופנה האירופית באותה העת.

משלחות של חוקרים מגלים וסוחרים, יצאו אל המזרח בחיפושיהם אחרי האוצרות החדשים.

הנופך התאטרלי שהתלווה לסגנון זה, היה כתוצאה ישירה של עומס הצבעים

דוגמאות, וחומרים עם חופש רב ובלי שום מוסכמות וכבלים של מה מותר ומה אסור

כל אלו בנוסף למיסתוריות אשר אפפה את חייהם של הנוודים היוו רקע נפלא לסיפורי

אגדות ופולקלור ואף עודדו חופש יצירה וביטוי אינדבידואלי.

בתחילת המאה ה- 19 החל המונח בוהמיין לתאר

בן אדם נווד, שאינו בעל הכנסה קבועה. רבים מהסופרים ציירים ואומני התקופה,

אשר חיו ומומנו על ידי ספונסרים ופטרונים, נקראו בוהמיינים בשל אופן חייהם הארעי.

בתקופה שבין שתי המלחמות הגדולות, היו הבוהמיינים של אירופה בשיא תפארתם

וניתן היה למצוא קהילות של אמנים, כמעט בכל עיר גדולה באירופה.

ספרו של ג'ורג' אורוול דפוק וזרוק בפריז ובלונדון מיטיב לתאר את חייו של בוהמיין

ספרו של ג'ק קרואק, "בדרכים" מתאר חבורת צעירים אמריקאים, הנדים ברחבי אמריקה

וחיים חיים בוהמיינים על כל המשתמע מכך.

עם תם המלחמות הגדולות, התייצבותו של העולם בגבולותיו החדשים, והתבססותה

של ארצות הברית כמעצמה החזקה בעולם. נולד בן צעיר לסגנון הבוהמייני הקלאסי,

"ההיפי שיק."

לחיצה על התמונה תעביר למקורה